טיפולי קטרקט

הקטרקט היא מחלת עיניים המתרחשת, כאשר העדשה הטבעית של העין נעשית עמומה ומאבדת את השקיפות שלה בליווי כתמים שונים על פניה.
בשלב הראשון הוא מתבטא בתסמינים כמו טשטוש ראייה קרוב ודהייה של צבעים ברורים.
עם זאת, ככל שהתהליך מתקדם, הבעיות בראייה לקרוב ורחוק מתגברות.

קטרקט נפוץ יותר בקרב אנשים בני 60 ומעלה עקב הזדקנות.
הסיבה לכך היא, שהעין האנושית היא האיבר המושפע במידה הרבה ביותר מתהליך ההזדקנות.
אך, הדעה, כי המחלה נראית רק בגילאים המתקדמים, אינה משקפת את האמת במלואה, מכיוון שגורמים מולדים, גנטיים וסביבתיים מהווים חלק ניכר מגורמי הופעת סוגים מסוימים של המחלה.

זוהי בעיית העיניים הנפוצה ביותר שגורמת לאובדן ראייה קבוע בקרב אנשים מעל גיל 60.
הקטרקט נראה אצל כ-25 מיליון בני אדם בכל שנה ברחבי העולם.
בשל ההשפעה העזה של אור השמש, שכיחות המחלה גבוהה יותר באזורים חמים כמו אפריקה ודרום אמריקה.

הקטרקט מתבטא באטימות העדשה הטבעית של העין, אשר אינה מאפשרת את העברת האור לרשתית באופן יעיל, כתוצאה מאיבוד השקיפות שלה.
בתהליך זה מתרחשים מספר שינויים כימיים במבנה העדשה התוך עינית.

הקטרקט אינו מתפשט מעין אחת לשנייה.
קצב התקדמותו קשור לרוב באופן התרחשותו.
קטרקט, המתרחש לאחר טראומות עיניים וניתוחי עיניים, מתקדם מהר יותר מהסוג הקשור לגיל.

הסיבה העיקרית לאובדן הראייה הנובע מקטרקט היא, שהאור, הנכנס לעין מבחוץ, אינו נשבר כראוי, כשהוא עובר דרך העדשה, שאיבדה את השקיפות שלה.
כתוצאה מכך, התמונה המתקבלת ברשתית אינה ממוקדת.
למרות שקטרקט גורם לאובדן חמור בכושר הראייה, הוא אינו גורם לעיוורון מוחלט.

ניתן להבחין ששינויים במבנה החלבונים בעדשת העין, מהווים את הסיבה העיקרית להיווצרות קטרקט.
ישנם חלבונים גבישיים בעדשת העין, הממוקמת ממש מאחורי הקשתית, השכבה הקדמית ביותר של העין.
שינויים כימיים עלולים להתרחש במבנה של חלבונים אלה, כתוצאה מסיבות שונות.
עם שינוי זה במרקם העדשה נוצרים כתמים צהובים וחומים על פני עדשת העין.
כתוצאה מכך, עדשת העין מאבדת את השקיפות שלה ומתחילה היווצרות הקטרקט.

הגורם השכיח ביותר לקטרקט הוא השינוי הנוצר במבנה העדשה התוך עינית עקב הזדקנות.
אך יחד עם זאת ישנם גורמים נוספים, אשר עלולים להוביל להיווצרות הקטרקט:

• הפרעות בחילוף החומרים, כגון סוכרת.
• טראומה בעיניים כתוצאה ממכה בעין.
• סיבוכים שונים לאחר ניתוח עיניים.
• חשיפה ממושכת לאור השמש ללא הגנה על העיניים.
• חשיפה לקרינה לאורך זמן.
• שימוש ארוך טווח בתרופות קורטיזון.

תסמיני הקטרקט מתבטאים בטשטוש קל של הראייה, דהייה בצבעים ברורים ופיזור אורות, במיוחד בלילה.
בגילוי מוקדם, שימוש במשקפי מרשם עם תאורת סביבה חזקה יותר, יכול לתרום לשיפור הראייה.
ברמות מתקדמות, הן הראייה לקרוב והן הראייה לרחוק נפגעות באופן קשה.
בנוסף, ההסתגלות לאור מואטת וקשיי ראייה מתרחשים באור עמום.
אדם הלוקה במחלה ייתקשה לבצע פעולות יומיומיות לבד, עם התקדמותה.

תסמיני הקטרקט יכולים להתבטא באופנים הבאים:

• קושי בקריאה,
• קושי לראות פרטים,
• ירידה הדרגתית בכושר הראייה,
• רגישות לאור,
• ראיה כפולה,
• דהיית צבעים,
• שינויים תכופים במשקפי ראייה,
• הפרעת ראיית לילה,
• קושי בנהיגה.

סוגים רבים של מחלת הקטרקט מתפתחים לאט.
טשטוש הראייה, שהוא אחד התסמינים המוקדמים, אינו ברמה שתפריע לאדם הלוקה במחלה זו.
יחד עם זאת, אם המחלה לא מטופלת, היא מתקדמת והראייה הופכת למטושטשת לחלוטין, ברמה שהאדם הלוקה במחלה לא יהיה מסוגל לבצע פעולות יומיומיות באופן עצמאי.

הזנחת המחלה עלולה לגרום למחלות נוספות כמו גלאוקומה. מצבים כאלה מגבירים את הסיכון לאובדן כושר הראייה באופן קבוע.

הקטרקט מאובחן על ידי בדיקת עיניים של רופא העיניים.
הנקודות הנבדקות במהלך הבדיקה הן:

• האם יש קהה משמעותית של העדשה התוך עינית?
• אם יש אטימות, ובאיזו מידה היא משפיעה על חדות הראייה של המטופל?
• באיזו מידה התערבות כירורגית יכולה לשפר את איכות הראייה של המטופל?
• האם התערבות כירורגית מהווה סיכון כלשהו למטופל?

הבדיקות המיושמות על המטופל הן:

• בדיקת חדות הראייה
  בבדיקת חדות הראייה נמדדת יכולתו של המטופל לראות פרטים עדינים.
  בבדיקה זו, המטופל מתבקש לקרוא את האותיות והצורות המוצגות במרחק המוגדר לביצוע הבדיקה.
• בדיקה ביומיקרוסקופית
  הקרנית, הקשתית, העדשה ושאר האלמנטים במקטע הקדמי של העין נבדקים באמצעות מנורת-סדק.
• טונומטריה
  עדשת עין הלוקה בקטרקט, בדרך כלל מעלה את הלחץ התוך-עיני.
  לכן, מתבצת בדיקת טונומטריה.
• טונומטריה
  עדשת עין הלוקה בקטרקט, בדרך כלל מעלה את הלחץ התוך-עיני.
  לכן, מתבצת בדיקת טונומטריה.
• בדיקת רשתית
  בבדיקת הרשתית ניתן לזהות את מידת ההשפעה של המחלה על הרשתית.

טיפול בקטרקט

רוב רופאי העיניים ממליצים על אפשרויות טיפול שונות בהתאם לרמת המחלה לאחר שלב האבחון.
בעזרת שימוש בתרופות מסוימות, תוספי ויטמינים ובעיקר שימוש במשקפיים צמודים, המטופל יכול להמשיך את חיי היומיום שלו, כשהמחלה מתייצבת ברמה ההתחלתית ולא מתקדמת.
אך, כאשר הקטרקט מתחיל להשפיע על חיי היומיום של המטופל ברמות מתקדמות יותר, נשקלת האפשרות לניתוח.

השיטה הקבועה היחידה לטיפול בקטרקט היא ניתוח.
כל השיטות, מלבד ניתוח, מכוונות להאט את התקדמות המחלה ולהעלות את רמת איכות החיים של המטופל במעט.
ניתוח הקטרקט עשוי להיחשב כאופציה, כאשר המחלה מתחילה להשפיע באופן משמעותי על רמת איכות החיים של המטופל.

ניתוח קטרקט

ניתוח קטרקט הוא תהליך החלפת העדשה התוך עינית הטבעית של המטופל בעדשה תוך עינית מלאכותית.
הניתוח מתחיל בהרדמת העין באמצעות טיפות, לאחר מכן נכנסים לתוך העין בעזרת חתך מיקרו שנעשה בפינת העין ומסירים את שכבת הקטרקט מהעין, לבסוף מניחים עדשה מלאכותית במקום העדשה התוך עינית דרך חתך נוסף.

ניתוח בשיטת פאקו

שיטת הפאקו היא אחת השיטות הניתוחיות המיושמות ביותר לטיפול בקטרקט.
בשיטת הפאקו נעשה שימוש בגלי קול להפרדת לעדשה התוך-עינית הטבעית, כך שניתוח קטרקט בשיטת פאקו אינו מצריך תפרים.
זמן ההחלמה לאחר הניתוח מהיר והמטופל משתחרר באותו יום לאחר הניתוח.
במידת הצורך, ניתן ליישם את אותו הליך בעין השנייה במרווח של יום אחד.

ניתוח בשיטת ZEPTO®

ניתוחי הקטרקט התקדמו מאוד במהלך 20 השנים האחרונות.
ראשית, נמצאה שיטת הפאקו, הממיסה את הקטרקט באמצעות גלי קול.
טכניקת הפאקו, שהפכה לקלאסית ומיושמת עד היום, הייתה הטיפול היחיד בעבר.
לאחר מכן נוספה לכך שיטת הלייזר הנקראת Femto-Second ומנתחי העיניים החלו להשתמש בשתי השיטות יחד.
ניתן היה לפתוח את המשטח הקדמי של הקטרקט בצורה יעילה באמצעות ה-Femto-Second, וזה היה אחד המרכיבים החשובים שהעלו את איכות הניתוח.

כעת תהליך זה נעשה טוב יותר מאי פעם הודות לטכנולוגיית ה-ZEPTO®.
טכנולוגיית ה-ZEPTO® פועלת מהר יותר מלייזר ה-Femto-Second.
בשיטה זו, תוך זמן קצר פותחים את המשטח הקדמי של הקטרקט ומכניסים את העדשה התוך-עינית לפתח זה לאחר ניקוי הקטרקט.

בהליך ניתוח קטרקט המבוצע בטכנולוגיית ZEPTO®, איכות התמונה, המופקת דרך העדשות החכמות המוצבות בעין, היא ברמה גבוהה.

טיפולי עיניים נוספים :

• עדשות חכמות
• טיפולי לייזר
• טיפולים אסתטיים